החלטה
בקשה לביטול פסק דין:
1. כתב התביעה פירט שהמנוח כהן בן משה טוביה (הלך לעולמו ב 1957), הוכרז בשלב מסוים כחסוי וטופל על ידי הקרן לטיפול בחסויים, היה חוכר של דירה (להלן "החוכר הראשון"). כאשר הבעלות היתה בזמנו לקרן היסוד. כתובת הנכס בדרך עכו 188/2 קרית ביאליק. נטען כי המנוח מר אליהו משה ז"ל (שהלך לעולמו ב 26.4.05 ויקרא להלן "המנוח") רכש את זכות החכירה לדורות מן החוכר הראשון בשנות החמישים, ומאז היתה הדירה בחזקתו. צורף אף פלט מחשב משלטונות מיסוי מקרקעין המלמד ככל הנראה על כך שהעסקה דווחה בזמנו, שכן מופיע ציון שמו של המנוח בתורת הרוכש. אלא שבלשכת רישום המקרקעין לא דווחה העסקה , ולמצער לא נרשמה, כאשר זכות החכירה מופיעה עד היום על שם החוכר הראשון.
2. התובעים הם יורשים בחלקים אלו ואחרים של המנוח (צורף צו ירושה של המנוח הנ"ל, וכן של אחד מיורשיו שהלך אף הוא לעולמו והתובעים 8-11 הנם יורשיו). בתביעה התבקשה הצהרה על זכותם של התובעים להירשם כחוכרים לדורות בנכס.
3. בהחלטה מ 4.6.08 הוריתי לב"כ התובעים לברר זהות יורשי החוכר הראשון ולצרפם, ככל שחפץ הוא בסעד הצהרתי כלפיהם.
4. הנתבעת 2 אישרה בהגנתה שהיתה בעלת המקרקעין. אלא שפירטה שב 14.6.07 ניתן תוקף של פסק דין להסכם גישור במסגרתו נכרת הסכם, לפיו מכרה הנתבעת 2 את כל זכויותיה בפרויקט לנתבעת 3, ולקבוצת דיירים שהתגוררו בפרויקט.
5. הנתבעת 3 אישרה הנתונים בהגנתה, אך ציינה כי טרם נרשמו זכויות הקונים בלשכת רישום המקרקעין כאשר הנתבעת 2 עדיין רשומה כבעלים. עוד פירטה בהגנתה כי תקופת החכירה של החוכר הראשון בנכס על פי חוזה חכירה שצורף היתה מ 1.4.57 ועד 31.3.00.
6. בישיבת 12.6.08 ניתן פס"ד הצהרתי כלפי נתבעים 2-3 בהסכמתם (ההסכמה הותנתה בתשלום חובות ככל שישנם ואי פגיעה בזכויות הרוכשים, כאשר הובהר שזכויות החכירה של הרוכשים כולם טרם נרשמו, והדבר ייעשה בעתיד). פסק הדין הצהיר שהמנוח בא בנעלי החוכר הראשון לענין זכות החכירה וזאת עד 31.3.00 וכי התובעים באים בנעלי המנוח לענין זכאותם לרישום זכות החכירה. לגבי הנתבע 1 שאינו אישיות משפטית חזרתי על הנחייתי המורה לב"כ התובעים לברר זהות היורשים, ולשם כך יכול הוא לפנות לאפוטרופוס הכללי, ולאחר קבלת תגובת האפוטרופוס בשאלת זהות היורשים אשקול תחליף המצאה.
ב 6.10.08 צירף ב"כ התובעים תשובת הרשם לענייני ירושה באפוטרופוס הכללי לפיו לא הוגשה בקשה לצו ירושה או קיום צוואה אחר החוכר הראשון. צוין כי הרישומים מעודכנים החל מ 1992.
7. ב 23.11.08 בהחלטה מפורטת, נעתרתי לבקשה לענין תחליף המצאה, ולא הסתפקתי בדרך המבוקשת של הדבקת העתק מכתב התביעה במקום הנראה לעין בבנין ביהמ"ש, בשים לב לשנים הרבות שחלפו. הוריתי על הדבקה, ובנוסף על פרסום בשני עיתונים יומיים מהלך 3 ימים רצופים, ותוך מתן הנחיה מפורטת לענין תוכן הפרסום . קבעתי כי בחלוף 40 יום מיום הפרסום ניתן יהא לצרף אסמכתאות לקיום האמור ולבקש שפסה"ד ההצהרתי (החלקי) מ 12.6.08 יחול אף כלפי יורשי החוכר הראשון.
8. ב 11.2.09 לנוכח קיום החלטתי, נתתי פסק דין כאמור שיחול כלפי יורשי החוכר הראשון.
לאחר מכן ולאור פטירת תובעת נוספת, התבקש אישורה של פסיקתה מתקנת שתינתן כלפי הנתבעים כולם במאוחד בציון פרטי הנכס, כדי לאפשר הרישום, וכן מינוי עו"ד לבנת ככונס לענין רישום הזכויות "ההסטוריות" עד תום תקופת החכירה שבחוזה , וניהול מו"מ לענין הארכת תקופת החכירה ורישומה (כאמור חוזה החכירה היה עד 31.3.00). נעתרתי לבקשה ב 31.7.09 לאחר קבלת תגובת הנתבעים 2-3 , וחתמתי על הפסיקתה בשנויי נוסח קלים. יצויין כי אין מניעה למינוי כונס לביצועו של פסק דין, לאחר שניתן.
9. ב 23.12.09 הוגשה בקשה זו לביטול ע"י מר לנקרי דוד . הבקשה הוגשה באופן לא ברור ובלא שנתמכה בתצהיר. חרף זאת ראה לנכון מבקש הביטול לטעון כי התביעה לא נתמכה בתצהיר (יצוין כי טענה זו אינה מדויקת והתביעה נתמכה בתצהיר הגב' סבח רינה, אחותו של המנוח שציינה כי המנוח רכש זכות החכירה לדורות מן החוכר הראשון, ופירטה פשר העיכוב ברישום הזכות על שם המנוח). עוד לפי הנטען, התובעים לא הסבירו הכיצד לא נרשמה הדירה ע"ש המנוח משנות החמישים; אלא שטענה זו מתעלמת מתחליף ההמצאה עליו הוריתי ונועד ליידע כל יורש – ובפועל כל מעוניין הטוען לזכות - אודות התובענה. הפרסום מוען לכל יורש של החוכר הראשון, בציון פרטיו, עדכן במס' התיק ומיקומו וזהות היושב בדין, ומהות התובענה: פס"ד הצהרתי לפיו זכאים התובעים להירשם כחוכרים לדורות של הדירה . הפרסום ציין שזכותו של כל יורש המתנגד לסעד המבוקש להגיב לתיק, ואם לא יעשה כן תהא לתובעים הזכות לקבל פסה"ד המבוקש. אכן פרסום זה על פי נוסחו מבהיר היטב לכל מעוניין (אף מי שאינו יורש) מהי מהות ההליך, ויכולתו להתנגד.
10. ממשיכה בקשתו של מר לנקרי ומציינת שהבעלים הרשום הנו החוכר הראשון. לאשורה אין עסקינן בבעלים כאמור אלא בחוכר לדורות, והמחלוקת היא על הזכות להירשם כחוכר לדורות. אין גם ממש בטענה לפיה לא הצביעו המבקשים על זכותו של המנוח בדירה, ממנו נגזרת זכותם. אמת היא שמסמכי המכר ויפוי כוח לא נשמרו בחלוף השנים, אך לשם כך בדיוק הוגשה התובענה וצורף מה שנשמר – אותו מסמך משלטונות מיסוי מקרקעין , וניתן תחליף המצאה מפורט הן לאור חלוף השנים והן לאור תגובת האפוטרופוס שרישומים בדבר ירושות צוואות קיימים רק מ 1992, כדי שכל מעונין החולק על טענת מכר הזכות למנוח יוכל להתנגד. ויצוין שהתובענה נתמכה גם במכתב מצולם שהודפס בזמנו במכונת כתיבה לפי מראיתו, מאגף הנכסים בסוכנות מ 28.11.66 המציין כי לאחר ששולמו לאגף הנכסים בחיפה דמי ההסכמה ודמי החכירה בקשר לדירה הנ"ל (תוך ציון פרטי הגוש והחלקה בכותרת) , "אין לנו התנגדות להעברת הזכויות בידרה הנ"ל" (שיבוש במקור – י.פ.) מכהן טוביה ע"ש משה אליהו. בהעברה מטפל עו"ד פישר ונא לקבוע עמו מועד להופעה בטאבו". בתצהירו מ 3.1.08 ציין עו"ד לבנת שעו"ד פישר נפטר ב 1972, ולפיכך אין סיכוי למצוא כיום יפוי הכוח הבלתי חוזר שככל הנראה נתן לו החוכר הראשון (שכן בהיעדר מסמך זה לא היתה הנתבעת 2 וקודמתה הסוכנות היהודית מאשרים העברת הזכויות).
11. דווקא במה שהיה על מבקש הביטול לפרט ביתר (סוגיית היריבות) – לא פורט: מהו עניינו בנכס, טיב הזכות לה הוא טוען ומקור הזכות. וגם אימתי למד על קיומו של פסק הדין (הבקשה לביטול הוגשה ב 23.12.09). כל שנטען בסע' 8 -9 לבקשה באופן לאקוני הנו:
" אין כל מקום להשיג סעד זה של פס"ד הצהרתי , כאשר לתובע קיימת זכות לבקש לפי הדין לפנות הדירה אשר מחזיקים כדין ע"י המבקש בתוקף חוק רשם הקבלנים, והעבודה שנעשתה וטרם שולמה עד היום. הוגשה תביעה ע"י המבקש שהוא בעל החוב, ובמהלך התביעה פנה אליו אחד מהמשפחה, ביקש לבטלה בטענה כי החוב יסולק".
על איזה חוב מכוח עבודה של המבקש מדובר, איזו עבודה, אילו זכויות מוקנות מכוחה ומה הראיות התומכות בקיום החוב או העבודה – סתם המבקש ולא פירש. בקשתו כאמור לא נתמכה לא במסמך ולא בתצהיר.
12. ב 11.1.10 וב 25.1.10 נשלחו שתי תגובות של ב"כ התובעים לבקשת הביטול.
עיקרי התגובות כדלקמן:
א. המבקש מר לנקרי אינו אלא פולש לדירה, שלא ציין בפני ביהמ"ש העובדות לאשורן (התגובה משתמשת בלשון חריפה יותר) . בזמנו הוכרז המנוח כחסוי (כעולה מתצהיר אחותו הגב' סבח שצורף לתביעה). הקרן לטיפול בחסויים שמונתה לטפל בעניינו של המנוח השכירה למבקש את הדירה על פי הסכם שכירות בלתי מוגנת מ 6.12.00 שמסתיים ב 31.12.01 (צורף). המבקש לא שילם דמי שכירות והקרן הגישה נגדו תביעה לפינוי (צורפה). כנגד המבקש ניתן פסק דין המחייבו בסילוק ידו מן הדירה (צורף פסק הדין שניתן ב 25.4.04 בבית משפט זה ב ת.א. 21179/03). אלא שמסתבר שלמרות שנפתח תיק הוצל"פ, נותר המבקש בדירה עד היום ללא זכות שבדין ועם פסק דין המחיבו בפינוי.